החלטה בתיק ס"ע 43119-08-10

בפניי בקשת המבקש למתן צו המורה לחברת "מקורות" לגלות את הסכם ההתקשרות שלה עם המשיבה, להורות למשיבה להמציא לידיו את העתקי דוחות הנוכחות שלו, וכן להוציא מתיק בית הדין את תצהיר המשיבה, משהוגש לאחר המועד שנקבע להגשתו.

1.         המבקש עבד בשירות המשיבה תקופה של כשנתיים ומחצה, שבה הוצב כמאבטח במתקן של חברת "מקורות".

2.         המבקש הגיש תובענה נגד המשיבה לתשלום סכומי כסף בשיעור של כ- 45,000 ש"ח, שהוא זכאי להם, לטענתו, עקב עבודתו בשירות המשיבה ועקב סיומה. בין היתר עתר המבקש לתשלום הפרשי שכר. לדבריו שולם לו שכר בסך של 20.70 ש"ח לשעה, בעוד שבהסכם ההתקשרות של המשיבה עם "מקורות" (להלן - " הסכם ההתקשרות") נקבע כי על המשיבה לשלם לעובדיה סך של 23 ש"ח לשעה.

3.         המשיבה הגישה כתב הגנה מטעמה, שבו הכחישה כי עליה לשלם למבקש את רוב הרכיבים הנתבעים על ידו.

4.         ביום 6.1.11, בתום דיון מוקדם במעמד הצדדים (מטעם המשיבה התייצב מר חיים גרינברג, מנהל כוח אדם במשיבה), ניתנה החלטת בית הדין המורה, בין היתר, על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. על המשיבה היה להגיש תצהיר מטעמה עד ליום 6.4.11.

5.         ביום 12.1.11 ביקש המבקש כי בית הדין יורה למשיבה להמציא לו העתקים מהסכם ההתקשרות ומדוחות הנוכחות שלו או מרישום שעות העבודה שלו. החלטת בית הדין מיום 16.1.11 הורתה למשיבה להגיב לבקשה עד ליום 10.2.11.

6.         ביום 24.5.11, בהעדר תגובה מצד המשיבה, נעתר בית הדין לבקשה והורה למשיבה להמציא לידי המבקש את עותק הסכם ההתקשרות וכן את דוחות הנוכחות שלו, וזאת עד ליום 1.6.11. ועוד נקבע כי על המשיבה להודיע עד לאותו המועד מדוע לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה, ולא - ייחשב הדבר כויתור על הבאת ראיות מטעמה.

7.         ביום 2.6.11 הגישה המשיבה בקשה לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 6.6.11, בנימוק שנקבע לה " במפתיע" דיון בתיק אחר בבית הדין הארצי לעבודה בי-ם, (להלן - " בקשת הדחייה"). בית הדין נעתר לבקשת הדחייה מנימוקיה.

8.         ביום 4.9.11 הגיש המבקש את הבקשה דנן. לדברי המבקש, המשיבה לא פעלה בהתאם להחלטת בית הדין מיום 24.5.11 - לא המציאה לידיו את המסמכים שבית הדין חייבה בהמצאתם ולא נימקה את האיחור בהגשת תצהירה. לאור זאת ביקש המבקש מבית הדין להורות לחברת "מקורות" להמציא לידיו העתק מהסכם ההתקשרות, להורות למשיבה להמציא לידיו את העתקי דוחות הנוכחות שלו, ולהוציא את תצהיר המשיבה מתיק בית הדין.

עוד טוען המבקש, כי בתצהיר עדותה הראשית טענה המשיבה, בין היתר, כי היחסים שבינה לבין חברת "מקורות" אינם מעניינו של המבקש ועל כן הוא אינו זכאי להפרשי שכר.

המבקש מוסיף כי מבירור שערך עולה, כי הדיון שנערך בזמנו בבית הדין הארצי לעבודה, שבגינו הוגשה בקשת הדחייה, נקבע מבעוד מועד ולא בהתראה קצרה, וזאת בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים על ידי המשיבה בבקשת הדחייה.

9.         בהחלטת בית הדין מיום 4.9.11 נדרשה המשיבה להגיב לבקשה עד ליום 15.9.11.

10.        ביום 22.9.11 הגישה המשיבה את תגובתה. לדבריה, העבירה לבית הדין ולתובע מסמכים שעליהם חתם התובע ורישום שעות העבודה שלו; התצהיר הוגש באיחור משום שהתקשתה לאתר עו"ד שיאשר את חתימתה על התצהיר; יש לדחות את הבקשה לגילוי הסכם ההתקשרות; טענת המבקש לגבי בקשת הדחייה היא " דיבור על חלב שגלש"; ויש לציין את " רגישות בית הדין והבנתו שבמקרה שלנו ארעה תקלה אצל הנתבעת (המשיבה - י.א.ש.) ולכן ברוב חוכמתו אפשר... לנתבעת לתקן תקלתו ודחה את מועד הדיון..." (סעיף 4 לתגובה).

11.        ראשית, ייאמר כי, הגם שמהבקשה עולה כי מטעם המשיבה הוגשו תצהירי עדות ראשית, הרי שאין כל תצהיר שכזה בפניי. כמו כן, בניגוד לאמור בתגובה, לא מונחים בפניי כל "מסמכים שעליהם חתם התובע ורישום שעות העבודה שלו".

12.        שנית והוא העיקר, מהאמור בתגובה עולה כי המשיבה אינה מודעת די הצורך לחובתה לציית להוראות בית הדין ולחובתה לעמוד במועדים הנקבעים על ידו, והזלזול המופגן העולה מתגובתה אינו במקומו. אפילו תגובתה לבקשה דנן זו הוגשה ביום 22.9.11 שעה שהיא נדרשה להגיב עד ליום 15.9.11, ולא נמסר כל נימוק שיש בו כדי להצדיק את האיחור בן השבוע בהגשת התגובה. המשיבה עושה דין לעצמה, ומגישה את שהיא בוחרת להגיש, במועדים הנוחים לה.

בהחלטה מיום 24.5.11 הורה בית הדין למשיבה להמציא לידי המבקש העתק הסכם ההתקשרות וכן דוחות נוכחות שלו. החלטה שיפוטית זו אינה בבחינת המלצה או רעיון לפעולה, אלא היא מחייבת את המשיבה לפעול לאלתר למילויה. גם טענת המשיבה כאילו התקשתה למצוא עו"ד שיאשר את חתימתה על התצהיר, היא טענה שלא תישמע במקומותינו, וודאי שאינה מצדיקה את מחדלה להגיש את תצהיריה במועדים שנקבעו.

דברי המשיבה, שלפיהם יש לדחות את הבקשה לגילוי הסכם ההתקשרות, יכולים היו להישמע, אילו היו מוגשים מבעוד מועד במסגרת תגובה מסודרת או בצורה של בקשה לרשות ערעור על החלטת ביניים של בית הדין. אלא שהחלטה בעניין גילוי המסמכים כבר ניתנה (לאחר שהמשיבה נמנעה מלהגיש את תגובתה לבקשה הראשונה שהגיש המבקש בעניין זה), והמשיבה בחרה שלא להגיש עליה בקשת רשות ערעור, ועל כן כלל אין להידרש לטענותיה בעניין זה לגופן.

כן עולה מהתגובה כי בכל הקשור לבקשת הדחייה לא הקפידה המשיבה על גילוי נאות ומלא לבית הדין. ניסיונה לייחס לבית הדין "רגישות" ו"הבנה" לתקלה שקרתה לה לטענתה, אין בו דבר, משום שבית הדין כלל לא יכול היה לגלות הבנה ו/או רגישות, שעה שלא היה מודע לתקלה שאירעה למשיבה, שכן הדברים כלל לא עלו בבקשת הדחייה. כל שנאמר בבקשת הדחייה הוא שבית הדין הארצי קבע " במפתיע" דיון - דבר שכעולה מבקשת המבקש, ושהמשיבה לא הכחישה בתגובתה, אינו תואם את העובדות לאשורן כלל ועיקר. בניגוד לדברי נציג המשיבה, הדברים הללו אינם בבחינת " דיבור על חלב שגלש", אלא הם חמורים ביותר.

13.        לאור כל האמור הנני מורה כדלקמן: